מקור משנה נדה ז׳:א׳
1 דַּם הַנִּדָּה וּבְשַׂר הַמֵּת, מְטַמְּאִין לַחִין וּמְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. אֲבָל הַזּוֹב וְהַנִּיעַ וְהָרֹק וְהַשֶּׁרֶץ וְהַנְּבֵלָה וְהַשִּׁכְבַת זֶרַע, מְטַמְּאִין לַחִין וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. וְאִם יְכוֹלִין לְהִשָּׁרוֹת וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהֵן, מְטַמְּאִין לַחִין וּמְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. וְכַמָּה הִיא שְׁרִיָּתָן. בְּפוֹשְׁרִין, מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּשַׂר הַמֵּת יָבֵשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁרוֹת וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, טָהוֹר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה ז׳:א׳
1 א לֹא כְּמוֹתָהּ מַמָּשׁ. כַּמְבֹאָר פֶּרֶק קַמָּא דְּכֵלִים מִשְׁנָה ג':
2 ב וְהוּא הַדִּין יָבֵשׁ מֵעִקָּרָא. כְּדִמְרַבִּינַן לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא: